ADD/ADHD

מה היא הפרעת קשב וריכוז?

   למה  יש כל כך הרבה מיתוסים ותגובות שליליות  לגבי הפרעת קשב וריכוז? התשובה היא פשוטה!! עד  עכשיו אי אפשר היה לראות ADHD. ילדים,  מתבגרים ומבוגרים עם הפרעת קשב וריכוז נראים  כמו כל אחד אחר. נכון, הם יכולים להיות מוסחים יותר בקלות, יותר אימפולסיביים ויותר חסרי מנוחה.

   קל הרבה יותר להתייחס לבעיות של מבוגר כהתנהגות גרועה ולילד כ"ילד רע", מאשר לנסות לעזור. אבל, עם לא יודעים את סיפור חייו, אי אפשר לראות שיש לו הפרעת קשב וריכוז.  עד עכשיו!!

   התפתחות הטכנולוגית (functional MRI , functional EEG, SPECT ) אפשרה לראות איפה במוח ממוקמת הפרעת הקשב וריכוז ולמה יש לה כזו השפעה על ההתנהגות.

   נכון או לא, לבני אדם יש חוסר אמון מולד על הבלתי מוחשי, אבל האפשרות "לראות" את המוח האופייני לסובלים מהפרעת קשב וריכוז יכולה לגרום למיתוסים ודעות קדומות ההרסניות להתפוגג.

הגדרה   

   הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות או בקיצור הפרעת קשב מוכרת גם כ-ADHD (ראשי תיבות באנגלית של   Attention deficit hyperactivity disorder ) היא הפרעה גנטית, נוירו-התפתחותית, שתסמיני הליבה שלה הם: קשיי קשב וקשיי ריכוז, היפראקטיביות (פעלתנות יתר) ואימפולסיביות‏ . היא מתפתחת במשך השנים הראשונות לחיים ואינה דועכת בגיל מסוים, לכן ניתן למצוא אותה בכל שכבות הגיל.

   הפרעת קשב יכולה לבוא לידי ביטוי בכל תחומי החיים. היא עלולה להפריע בלמידה, בעבודה, ביחסים בין אישיים ובפעילויות הטיפול העצמי. הפרעת קשב היא  תורשתית,  ולכן ישנם מקרים רבים שבהם יותר מחבר משפחה אחד סובל מהפרעה זו‏.

אטיולוגיה של הפרעת קשב וריכוז

   הפרעת קשב היא הפרעה נוירו-ביולוגית מורכבת המקושרת לתפקוד לקוי של מוליכים עצביים (נוירוטרנסמיטרים) שהם החומרים המשמשים להעברת מסרים בין תאיי העצב במערכת עצבים, באמצעות תהליך של העברה סינפטית. המוליך העצבי העיקרי המעורב בהפרעת קשב הוא דופמין. שיווי המשקל בין פעילות הדופמין לבין פעילות המוליכים העצביים סרוטונין ונוראדרנלין, נחשבת לגורם משמעותי באטיולוגיה של ההפרעה .

לדופמין יש תפקיד מרכזי ב:

  •  – אפנון עצבי של יחס אות לרעש במערכת העצבים,
  •  – תפקודים קוגניטיביים,
  •  – פעילות של זיכרון עבודה 
  •  – בתפקודים ניהוליים
  •  – מוטיבציה 

   פעילות הדופמין במרווח הבין- תאי ( סינפסה ) שבמוחו של אדם עם הפרעת קשב, נמוכה מזו האופיינית למוח אדם ללא הפרעת קשב. בהתאם לכך, תרופות מעוררות המגבירות את פעולתו של הדופמין מביאות להקלה בתסמינים של ההפרעה‏.

   לפי המחקרים מבוססים על functional MRI , functional EEG ,SPECT , הפרעת קשב וריכוז משפיע על אזורים רבים במוח, בעיקר ב:

  •   קליפת המוח הקדם חזיתית (prefrontal cortex ) הבקר של ריכוז, קשב, ארגון , שיקול דעת, תכנון ושליטה בדחפים
  •  חלק הקדמי של רכס החגורה (anterior cingulate gyrus) תיבת ההילוכים של המוח,
  •  האונות הטמפורליות (temporal lobes) שבהם המוח מאחסן זיכרון וניסיון,
  •  גרעיני הבסיס (basal ganglia) המייצרים את הנוירוטרנסמיטר דופאמין שמניע את קליפת המוח הקדם חזיתית
  •  המערכת הלימבית העמוקה (deep limbic system) מרכז השליטה  של המוח על מצב הרוח . הדמיה לפני ואחרי הטיפול מראה כי עם טיפול יעיל תפקוד המוח יכול להשתפר באופן דרמטי ולתת לסובלים יותר גישה ליכולות שלהם.

    הפרעת קשב וריכוז (ADD) היא אחת התסמונות שההתפלגות שלה כאחוז באוכלוסיה ממשיכה לעלות בכל הארצות שההפרעה נחכרת – אך היא עדיין אחד המחלות המטעות ביותר שלא מטופלות בצורה נכונה כיום. על פי המרכז אולמי לבקרת מחלות , 20% מהבנים ו 11% מהבנות מאובחנים אתה.

   בעוד שגנטיקה, צריכת האלכוהול או שימוש בסמים בזמן הריון, טראומה מלידה, צהבת, זיהומים במוח וטראומה בראש יכולים לשחק תפקיד סיבתי בתסמינים של ADD, הגידול בכמות האנשים המאובחנים בה קשור כנראה להשפעות בעולם שלנו היום, שמשפיעות לרעה על תפקוד המוח , לרבות:

•  פעילות גופנית מוגבלת בבית הספר
•  שימוש מופרז במשחקי וידאו
•  דיאטות מלאות במזון מעובד
•  חשיפה לרעלים סביבתיים (חומרי הדברה, חומרים משמרים וקולורנטים סינתטיים באספקת      המזון).

   אנשים רבים מאובחנים עם ADD הם מאוד אינטליגנטיים, יצירתיים, ספונטניים ומצליחים. עם זאת, בצד ההפוך,ל- ADD  לא מטופל יכולות להיות השלכות מדאיגות קשורות לסיכויים גבוהים של:

  • בעיות אקדמיות
  • הערכה עצמית נמוכה
  • דיכאון
  • כשל בעבודה
  • כשל בזוגיות
  • צריכת סמים, אלכוהול, פשיעה,

   יתר על כך, 33% מהילדים עם ADD לא מסיימים בית ספר תיכון (3 פעמים הממוצע הארצי) ולכן הם עובדים בעבודות שאינן משלמות היטב.
   באופן אידאלי, כאשר אנו מתרכזים, זרימת הדם במוח צריכה לגדול, במיוחד בקליפה הפרפרונטלית; פעילות מוגברת זו מאפשרת לנו להתמקד, להישאר במשימה ולתכנן מראש. במוחם של רוב האנשים עם ADD, זרימת הדם למעשה יורדת כאשר הם מתרכזים, מה שהופך לקשה יותר להישאר ממוקד. במילים אחרות, ככל שהם מנסים, מצליחים פחות!

ADD , כמו מצבים רפואיים רבים אחרים, היא לא רק הפרעה אחת פשוטה אלא בעיה מורכבת. לכן, הטיפול הוא לא יכול להיות אחיד. על ידי בדיקת SPECT מוח, ד"ר אמן, פסיכיאטר נודע בארצות הברית מצאה  7 סוגים של ADD – וכל אחד מהם דורש תכנית טיפול שונה בשל האזורים השונים  של המוח המעורבים  והפעילות החשמלית השונה.