זיכרון,שכיחה ומה ניתן לעשות כדי לשפר אותם

זיכרון,שכיחה ומה ניתן לעשות כדי לשפר אותם

  מאת : דר.אוולין פרקש

   ירידה בזיכרון וירידה קוגניטיבית היא אחת התוצאות של ההזדקנות המפחידה ביותר אצל האנשים המבוגרים ובני משפחותיהם. התפקוד האינטלקטואלי קשור ליכולת לבצע משימות של חיי היומיום  ולחיות באופן עצמאי.הנושא של ירידה בזיכרון קיבל תשומת לב רבה בתקשורת ובמחקר הגרונטולוגי. המבוגרים מודעים לבעיות הזיכרון שלהם ועקב כך הקושי להזכר עלול להוביל למצבים מביכים (לדוגמא, שוכח את שמו של עמית לעבודה) או מצבים מסוכנים (למשל, שוכח לקחת את תרופות מרשם).

   לדעת מדענים, ניתן ואפשרי להתבגר מבלי להפוך לאיטיים או סנילים, כל עוד אנו מוכנים להשקיע מאמץ במניעת התהליך. המוח הינו "מכונה" בעלת יכולות למידה וכמו כל מכונה ישנו צורך לתחזק אותה על מנת שתוכל להמשיך לפעול.


מבוא

למידה : תהליך הרכישה של מידע ,ידע והתנסויות חדשות.

זיכרון : יכולת לשמר מידע,ידע, תנסויות ולאפשר המשכיות של החוויות הפנימיות. זהו תהליך של הצפנה או קידוד של מידע, ארגונו ואחסונו במאגר  המתאים, בדרך המאפשרת את שליפתו מאוחר יותר מתוך המאגר.

תהליך הזיכרון

תהליך הזיכרון מתקיים בארבעה שלבים:

  1. גירוי – לפני שהמידע מועבר לזיכרון הוא צריך להקלט על ידי החושים. אנחנו חשופים לאינסוף גירויים, כמו קולות, ריחות, מראות, מגעים, חום וקור. ביכולתינו למיין אותם על ידי מיקוד תשומת הלב לגירויים ולבחור מתוכם את החשובים ביותר להשרדות ולהתקדמות. לתהליך זה דרושה תשומת לב מודעת ואנרגיה שמופנית לתהליך הבחירה של הגירויים.
  2. קידוד – המידע שאנחנו קולטים עובר תהליך של קידוד ועיבוד, השוואה וקישור עם תמונות דומות הנמצאות בזיכרון. התהליך של השוואת מילים או תמונות חדשות עם מה שכבר ידוע, נעשה באופן מודע וצורך אנרגיה. במהלכו יש תהליכים המשפיעים על האופן שבו המידע נכנס למאגר, כגון שינון מילים או כוונת הזוכר בזמן הלמידה. בדרך כלל, מידע מילולי מקודד לפי משמעותו. קשה לאדם לשחזר את המבנה התחבירי של משפט ששמע, אך קל לשחזר את תוכנו, במיוחד עם ניתן לדמיין את המשמעות, משום שהמוח אינו מתוכנת לזכור מילים אלא את המשמעות הציורית שלהם. מכאן המלצה לאלה האמורים לזכור חומר לימוד, להעמיק בתוכן ולהפוך את התוכן ללתמונות ולציורים נעים. ככל שהטקסט מקושר עם יותר משמעויות ותמונות, כך קל יותר לזכרו.
  3. אחסון – לאחסון המידע בזיכרון ארוך הטווח יש טכניקות שונות, שהבולטת מהם היא השינון. באופן כללי,ככל שיש יותר מוטיבציה לזכור, כך הזיכרון מאוחסן זמן רב יותר.
  4. שליפה – "לזכור" פירושו לשלוף את המידע שיש בזיכרון. השליפה היא העברת הזיכרון חזרה מהזיכרון לטווח הארוך אל זיכרון העבודה ופעולת השליפה קשורה בפעילותה של האונה הימנית. גם תהליך של שליפת הזיכרון דורש אנרגיה.

ניתן לחלק את הזיכרון לפי צורת הקידוד שלו לזיכרון לטווח קצר וזיכרון לטווח ארוך:

זיכרון לטווח קצר

הזיכרון לטווח קצר חשוב מאוד לתהליכי החשיבה. זהו מן מדף שעליו מונח חלק מהמידע שזקוקים לו כדי לחשוב. הוא בעל יכולת תפוסה מוגבלת. הקיבולת שלו היא בערך שבע פריטים(פלוס מינוס שתיים). בדיקת היקף הזיכרון לטווח קצר נעשית על ידי הקראת רצף פריטים, ומייד לאחר מכן בקשה מהנבדק לחזור עליהם, ללא מתן שהות לקשור את המידע לפרטים נוספים.

אחד העקרונות העיקריים בזיכרון לטווח קצר הוא תשומת לב לפרטים שרוצים לזכור. משום שתשומת ליבינו ויכולת הקליטה שלנו הם סלקטיביות, בעיות זיכרון נובעות לעיתים מחוסר תשומת לב לגירויים בסביבה.

לזיכרון לטווח קצר יש שני מרכיבים עיקריים :

זיכרון החישה (סנסורי) : המרכיב הראשון מתוך המאגרים של הזיכרון שבו עושה תרגום אוטומטי של הגירוי החיצוני, הנקלט על ידי החושים, לייצוג סנסורי הנשמר לתקופה קצרה ביותר. גירוי חיצוני שאנו רוצים לשמור בזיכרון חייב לעבור עיבוד ראשוני, ההופך אותו נגיש למערכת העצבים.

קיים זיכרון חישה לכל אחד מהחושים. אם זיכרון זה נעלם לפני שהמערכת הקוגניטיבית תעבד אותו, הוא לא יעבור לזיכרון לטווח ארוך. המידע בו יכול לעבור למאגר זיכרון אחר רק על ידי הפניית קשב.

זיכרון עבודה : הוא בעצם הזיכרון המודע. אדם זוכר דברים רבים, אך רק חלקם הקטן מצוי בתודעתו ברגע נתון.

תהליך השליפה מהזיכרון לטווח הקצר תלוי בכמות הפריטים שיש בו. ככל שכמות הפריטים גדולה יותר, כך זמן השליפה גדול יותר.

לזיכרון לטווח קצר יש שלוש פונקציות עיקריות :

  • אחסון מידע הנדרש לפרקי זמן קצרים,
  • שימוש כזיכרון עבודה לחישובים ולפעולות מנטליות חיוניות לחשיבה, קריאה ופתרון בעיות,
  • תחנת מעבר בדרך לזיכרון ארוך טווח, או מזיכרון ארוך טווח לזיכרון העבודה.

     שכיחה : ישנן שתי סיבות לשכיחה בזיכרון לטווך קצר.

  • דעיכה – כאשר עובר זמן מסוים לאחר שהמידע אוכסן בזיכרון, אנחנו שוכחים אותו.
  • כאשר נכנס מידע חדש לזיכרון לטווח קצר, המידע הישן נשכח.

זיכרון לטווך ארוך

בזיכרון לטווח הארוך מאוחסנים פרטי מידע שהתקבלו בחושים השונים, ויש לו תפקיד חשוב בהבנת המידע הנקלט בחושים, כך לדוגמה: בעת קריאת טקסט, הזיכרון החושי קולט קווים וצורות בלבד, והזיכרון לטווח ארוך הוא זה שמבהיר כי מדובר בתבניות מוכרות בעלות משמעות צלילית ושפתית.

הקידוד של הזיכרון לטווח ארוך הוא קידוד של משמעות : אנו זוכרים את משמעות המילים או את תוכנן.

סוגי הזיכרון לטווח ארוך

המדענים מחלקים את הזיכרון ל"בלתי הצהרתי" ו"הצהרתי".

הזיכרון הבלתי הצהרתי כולל את עיקר המידע שרוכשים ומשתמשים בו במהלך חיינו, בלי לשים לב. הבסיס הנאורלי של הזיכרון בלתי הצהרתי מורכב,עקב העובדה שסוגים שונים של הזיכרון הבלתי הצהרתי  מפעילים אזורים שונים במוח.

הוא מחולק לשלושה סוגים :

  1. זיכרון פרוצדורלי – קשור בניסיון ולמידה לא – אסוציאטיבית, כגון קריאה וכתיבה, רכיבה ונגינה בכלי מוזיקלי. הזיכרון הזה כולל תהליכי פעולה או תפיסה(כגון קריאה), אין בו אלמנט אישי, והוא שונה מהסמנטי בכך שלא ניתן ללמוד אותו באופן מילולי אלא יש צורך בהתנסויות רבות עד שהמיומנות נרכשת. הבסיס הנאורלי ללימוד מיומנויות והרגלים הוא הסטריאטום (striatum).
  2. זיכרון מרחבי – קשור במיומנות גופנית (נהיגה,ריקוד) ובמרחב. הבסיס הנאורלי לאחסון ועיבוד של מידע מרחבי הוא ההיפוקמפוס. הוא מתפקד כמפה קוגניטיבית – ייצוג עצבי של המרחב הסביבתי – אשר מאפשר למצוא דרכים חדשות וקיצורי דרך להגעה ממקום למקום.

הזיכרון המרחבי קשור לאונת המוח הימנית.

  1. זיכרון רגשי – קשור לרגשות כמו אהבה, התלהבות, פחד,כעס. רגשות שליליים עלולים לעכב שליפה מהזיכרון. המחקרים גילו שמעגלים מוחיים ספציפיים ואזורים המחוברים זה עם זה הכוללים אמיגדלה ממערכת הלימבית ואזורים אחרים(המעגל של פאפז) מתווחים בן הרגשות ושולטים בהם. אצל בני אדם נורמליים ההמיספרה הימנית טובה יותר בפרוש מצבים או גירויים רגשיים.

זיכרון הצהרתי כולל את הזיכרונות שניתן להביאם בצורה מילולית מפורשת, כאשר נזכרים בעובדה או בחוויה כלשהי ומודעים לכך. הזיכרון המילולי מקושר להמיספרה השמאלית.

גם הוא מחולק לשלושה סוגים:

  1. זיכרון סמנטי – מבטאים אותו בשפה – הינו מכלול הידע הבסיסי העומד לרשותינו, כמו אוצר השפה וחוקי הדיקדוק, עובדות, תיאוריות, חוקים וכדומה. הסוג הזה של זיכרון מתאפיין בהיותו ידע כללי,לא אישי,משותף לכל בני אדם. השוני בן האנשים הוא בכמויות מידע שונות.
  2. זיכרון לוגי, מתמטי וצילומי – נוגע לזיכרון של סמלים, מספרים ופעולות מתמטיות. הוא שונה מהזיכרון המילולי הן בטיבו והן במרכזי המוח שהוא מפעיל. הוא נמצא בשימוש בזכירת תמונות.
  3. זיכרון חוויתי – נוגע לזכרונותינו האישיים של האדם, להתנסויותיו בחיים, מאפשר לבצע מסע מנטלי ,לשחזר אירועם מהעבר ולערוך בדימיון תרחישים אפשריים של העתיד. זהו הזיכרון שמתכוונים אליו כשמתיחסים לזיכרון בשפת ביום-יום.

קידוד – הקידוד של הזיכרון לטווח ארוך הוא קידוד של משמעות.

אחסון – החלק האחראי במוח לעיבוד הזיכרון ההצהרתי הוא בהיפוקמפוס. הוא חלק ממערכת הלמבית וממוקם באונה הטמפורלית. כל פיסת מידע שנכנסת לזיכרון, מתקשרת למשהו אחר בעל משמעות (קונסולידציה). התהליך הזה יכול להימשך עד 3 שבועות.

שליפה – רוב המידע שמאוכסן אצלינו, מאוכסן בזיכרון לטווח ארוך. השליפה היא העברת הזיכרון מהזיכרון לטווח ארוך לזיכרון העבודה. פעולת השליפה קשורה להמיספרה הימנית וצורכת אנרגיה. השליפה מתבצעת באמצעות :

א) רמזי שליפה– כל נתון או פריט מידע שמקושר לפריט אחר.

ב) מבחני זיהוי– בדרך זו אנו צריכים לזהות משהו או מישהו (למשל, זיהוי אדם במסדר זיהוי או זיהוי תשובה נכונה במבחן).

ג) מבחני היזכרות- עלינו לייצר או להפיק מהזיכרון באופן פעיל את מה שנמצא בו (למשל, שאלה פתוחה במבחן או הרכבת קלסתרון).

שיכחה– שיכחה מזיכרון לטווח ארוך נובעת ממספר דברים :

א)  כשלים בשליפה– יכולים לנבוע מבעיות  ברמזי השליפה או מהדחקה. פרויד טען שיש דברים שאנו מעדיפים לא לזכור (דברים שגורמים לנו לחרדה), ולכן אנו נדחיק  את הזיכרון למקום שממנו הוא לא יוכל להישלף. יש אפשרות לנקוט בפעולות שונות על מנת להיזכר בדברים אלו (למשל, היפנוזה או טיפול פסיכולוגי).

ב) אובדן מידע בשלב האכסון– יכול לנבוע מפגיעה בהיפוקמפוס או מדעיכה של הזיכרון.

ג) עקומת השכיחה–  הרמן אבינגהאוס (Hermann Ebbinghaus). התיאוריה טוענת שבני אדם שוכחים כמחצית הידע החדש שרכשו תוך ימים עד שבועות ספורים.

בשעות הראשונות השיכחה מהירה יותר ובשעה הראשונה  ניתן לשכוח עד ששים אחוז. כעבור כשלושים יום זוכרים רק עשרה אחוזים.

ישנן מספר נוסחאות המייצגות את העקומה.

הירידה בזכרון של הידע נמשכת עד שהיא מגיעה לרמה מינימאלית שממנה לא ניתן יותר לרדת. ישנם גורמים המשפיעים על עקומת השכחה וביניהם העוצמה או חשיבות הידע הנרכש; צורת הצגת הידע וגורמים פיזיולוגיים כגון עייפות, מתח ולחץ. חזרה על ידע בתהליך השיכחה מאפשרת להקטין את השיכחה.

ההקשר של עקומת השיכחה להדרכה הוא ברור:

  • ככל שהתלמידים קולטים יותר ידע הרי שהשארית הנותרת לאחר השיכחה גדולה יותר. לכן יותר ימים, יותר שעות ביום – משמעותם – יותר ידע נרכש.
  • ככל שהידע יוצג בדרכים שתעשינה אותו משמעותי יותר ובעל עוצמה רבה יותר, השיכחה תקטן. לכן – ביקורים באתרים, קישור של אירועים למקומות, שמיעת עדויות, שימוש באמצעי המחשה – כל אלה מקטינים את כמות השיכחה ומעניקים עוצמה.
  • היות ולעייפות ולחץ יש בהם כדי להגביר את השיכחה – יש צורך לאפשר לתלמידים זמן לנוח..

הזדקנות המוח ומודל הפלסטיסיות    

תהליך הזדקנות נורמלי מתאפיין באיבוד פונקציונאלי מתמשך של תפיסה, ריכוז, זיכרון ועוד. מרבית המבוגרים חווים אובדן פונקציות קוגניטיביות באופן א-פתולוגי, אך שמשפיע על איכות החיים, המכונה "התדרדרות קוגניטיבית קשורה לגיל". התדרדרות זו נגרמת כתוצאה משילוב של שינויים פיזיים במוח המתבגר והשפעות שליליות על פלסטיות המוח.

מחקרים בנושא פלסטיות המוח הראו שהמוח הינו גמיש ואדפטיבי בכל גיל, ושיש ביכולתו להמשיך להסתגל ולשפר תפקודים קוגניטיבים, לאורך כל תקופת החיים. כלומר, תפקוד המוח בגיל מבוגר תלויה בנו- בכמות ואיכות האימון שנקדיש למוחנו.

במהלך העשורים האחרונים, מספר מחקרים התייחסו לדינמיקה של ירידה קוגניטיבית הקשורה להזדקנות. נכון לעכשיו קיימת הסברה כי המקור העיקרי לירידה קוגניטיבית במקרים שאין  הפרעה נוירולוגית או פסיכיאטרית ברורה, הוא שינויים תת קליניים וסקולריים  ונוירולוגיים, שעשויים להימשך מספר שנים לפני שאפשר לזהות ההפרעות (שטרן ואח'. 2008). ההשפעה המזיקה של השינויים האלה שונה  מאדם לאדם, בהתאם לחוסנו של המוח, המכונה גם "המלאי הקוגניטיבי" של האדם.

    "המלאי הקוגניטיבי" מתיחס לרעיון שיש קשר בן הדעיכה הביולוגית לדעיכה הקוגניטיבית. הוא מתיחס גם לעובדה שאנשים שונים הם בעלי עמידות שונה להזדקנות טבעית ולפגיעה במערכת הנוירוקוגניטיבי.

כרגע אין קונסנסוס על אלו מאפיינים בדיוק צריכים להיכלל בתוך גבולותיו של המושג (לסקירה (Valenzuela, 2008 אבל רוב החוקרים מסכימים ש"המלאי הקוגניטיבי" כולל כל אחד מאלה:

  • המאפיינים הקשורים באופן מהותי בחיווט במוח( Stern et al., 2008) :
  • היכולת להשתמש ברשתות עצביות שונות על מנת להשיג תוצאות דומותKalpouzos) Eustache, וDesgranges, 2008)
  • הרמה אינטלקטואלית/חינוכית ( Kemppainen et al., 2008; Roe, Xiong, Miller,Cairns, & Morris, 2008; Starr & Lonie, 2008 , Vance et al., 2008, ) – כולם רואים אותה כגורם הליבה של היחס הקוגניטיבי.

   "המלאי הקוגניטיבי" הוא יותר מאנטומית המוח. זה לא עניין פשוט של גודל המוח, מספר תאי עצב לכל מילימטר מעוקב, או אפילו מספר הסינפסות במוח של נבדק. הגורם המפתח בקביעת המלאי הקוגניטיבי אנושי נראה קשור לחינוך(Gunderman & Bachman, 2008) .

אבל למה, אחרי הכל, החינוך הוא כל כך חשוב? כפי ש 2008  Vance et al מצהיר, המנגנון הבסיסי של המוח הוא שמאמצי למידה מתמשכים קשורים לגירוי מנטלי מתמשך של אזורים במוח שבהם נמצאים התאים רגישים ביותר לפגיעה ולחוסר יציבות פיזית טבעית, כלומר, קליפת מוח הקדם חזיתית (PFC ) ומקדמים את התופעה ההגנתית של הפלסטיות  ברשתות העצביות . לכן, שיפור התהליכים נוירוקוגניטיביים המעורבים דרך עבודה תובענית קוגניטיבית תגביר את השפעה על ההגנה העצבית של המלאי הקוגניטיבי.

הפונקציות של הקורטקס הפרפרונטלי ( PFC )

הפונקציות הניהוליות של קליפת המוח הפרפרונטלית כוללות :

– היכולת לזהות השלכות עתידיות הנובעות מפעולות שוטפות, כדי לבחור בין פעולות טובות ורעות,

– לעקוף ולדכא פעולות או תגובות לא מקובלות מבחינה חברתית,

– לקבוע קווי דמיון ושוני בין דברים או אירועים .

– שמירת זכרונות לטווח ארוך שאינם מבוססות על משימות. אלה הם בדרך כלל זכרונות הקשורים לרגשות ונובעים מקלט מהמערכת הלימבית במוח. קליפת המוח פרפרונטלית משנה רגשות אלה בדרך כלל כדי שיתאימו לנורמות החברתיות המקובלות.

– היכולת לנצל את זיכרון העבודה,

– היכולת לנצל את הכוח של חשיבה,

– ניהול משימות,

– פתרון בעיות

– תכנון לטווח קצר וארוך.

בכלל, הקורטקס הפרפרונטלי ((PFC מבין ומכיר בתוצאות או השלכות עתידיות הנובעות מפעולות שוטפות. נראה שלאונה הקדמית יש את היכולת לשפוט איזו פעולה עשויה להניב התוצאות הטובות ביותר, לשפוט מה מקובל מבחינה חברתית ומה לא, להבין את ההבדלים בין דברים או אירועים דומים ושמירה על זיכרון אפיזודי לטווח ארוך (לזכור אירוע מסוים וחוויות).

 נוירופידבק לשיפור קוגניטיבי

ישנן שתי דרכים בסיסיות למדוד אותות המוח:

  1. באמצעות אותות נוירוכימיכליים – מטבוליים (HEG)
  2. באמצעות תדרים גלי המוח (EEG)

שניהם קשורים קשר הדוק; התדרים של גלי המוח מסתמכים על דפוסים שהוגדרו על ידי פעילות נוירוכמיכלית של תאי המוח (מעגלים מסוימים במוח) וחומרים שונים המשפיעים על העברה עצבית במוח (למשל, ריטלין), משפיע גם על דפוסי  .EEG

במובן זה, הרעיון האולטימטיבי מאחורי נוירופידבק הוא קיומו של יחס דו סטרי בין התנהגות תנודתית של רשתות עצביים ואותות נוירוכימיכליים; בניגוד לרעיון שהתנהגות התנודתית היא תכונה שנובעת מהמערכת התאית, התרגול בנוירופידבק מסתמך על ההנחה שמניפולציה של אותות נוירוכימיכליים יגרמו למפלים מולקולריים שיפיקו השפעות ארוכות טווח על פיזיולוגיה של המוח ועקב כך בהתנהגות.

נכון להיום יש שפע של מחקרים מבוססים  fMRIהמראים שיפור הקוגניטיבי לאחר אימון בנוירופידבק (לראיות fMRI – Beauregard & Levesque, 2006), ואחרים.

לפי המחקרים הקליניים האחרונים שתוכננו בקפידה, בדיקת  יעילותו של נוירופידבק

לשיפור קוגניטיבי  בהפרעות קשב וריכוז (ADHD,ADD), הראה שגודל ההשפעה של הטכניקה הוא 60., ופרוטוקול המומלץ ביותר הוא אימון תטא/בטא  ואימון slow cortical potential

(SCP) (Gevensleben et al., 2009).

 HEG Hemoencefalography)) נוירופידבק – הוא  טכניקה חדשה המבוססת על הגידול יזום ומכוון של זרימת הדם במוח במטרה להגביר חמצון באתרים מוגדרים של המוח (Tinius, 2005);

ישנם שני סוגים של מכשירים בסיסיים שיכולים לשמש להשגת  המטרה הזו:

  • HEG אינפרא אדום הפסיבי (HEG pIR)– המשתמש בעדשות אינפרא אדומות כטרמומטר מוח כדי להעריך הפרפוזיה של האזור הנבדק.

HEG    –        המשתמש ב   pulse oximetry(nIR HEG) : LED אחד שולח אורות אדומים (660 ננומטר) ואינפרא-אדומים (850 ננומטר) מועברים לסירוגין דרך רקמת המוח ודיודה השנייה שמודדת את האור המוחזר . הגרף מראה הבדל הגדול בהדללת האור האדום בן המוגלובין עשיר בחמצן והמוגלובין עם רמת חמצן נמוכה, בעוד שהאור האינפרא-אדום כמעט ולא משתנה (Elwell 1999).מדידת כמות האור האדום המוחזר יוצר אמצעי עקיף של רמת החמצון בדם לאתרי הקרקפת שמעליהם הדיודות נמצאות. תוכנת מחשב מקבלת הערכים של כל צבע אור, מחשבת היחס שלהם ומציגה אותם בגרפים עבור המטופל כדי לראות, לשמוע ולשנות. נוירופידבק, באמצעות טכניקה זו, מספק אמצעי לאמן אזורי מוח מובחרים. התרגול מגביר את זרימת הדם של האזור המובחר. הנימים והדנדריטים גדלים עם אימון המוח.

שני השיטות הן בלתי פולשניות.

nIR HEG    הוא טוב יותר בבידוד של הרשתות עצביות הצפויות להיות מוערכות ומאומנות.

הרציונל מאחורי HEG nIR הוא שחילוף החומרים של הרקמה העצבית מתייחס לצריכת חמצן (איזור פעיל יותר צורך יותר חמצן) (Buxton, Wong,& 1998 ,Frank, ), ולכן, לרמות המוגלובין המקומיות.

 

הפרספקטיבה של הגברת יכולת הקוגניטיבית באמצעות הגברה של חילוף חומרים במוח הקדם חזיתית נתמך על ידי הרעיון המקובל שהיכולת של המוח לגייס כראוי רשתות עיצביות הנדרשות למשימות קוגניטיביות תלוי בכמויות הזמינות של דם מחומצן באזורים במוח הקשורים לאותה משימה , על מנת לתמוך בדרישות אנרגטיות של התהליך (Hosoda et al., 2010).

יתר על כן, מספר מחקרים סיפקו הוכחות שהקושי לפתור משימה קוגניטיבית קשור

למידה שבה אדם צריך להגביר את זרימת דם במוח באופן ממוקד. לכן, האימון כדי להגדיל את זרימת הדם במוח עשוי להשפיע על המוח באופן שדומה לזו של מאמצים קוגניטיביים קשים ביותר (1995Hazen, &Haier, LaCasse, Larson).

היתרונות של nIR HEG לאומת EEG נוירופידבק באימון ה PFC

– מכוון ש  HEGנוירופידבק קשור באופן ישיר לבסיס חילוף חומרים, הוא יעיל יותר מ EEG

נוירופידבק שהוא בדרך כלל ספציפי לתדירות מסוימת במוח.

– בשל התגובה האיטית יותר של המשוב החוזר בהשוואה לשינויים באותות החשמליים של       ,EEG הפציאנט יכול  להרגיש ההשפעה המטבולית טוב יותר, במיוחד הקשישים, כדי לקבל שליטה מהירה יותר על המוח שלהם. הממשק הממוחשב  מציע גידול בביקוש כל הזמן, שמוביל לרווחים קוגניטיבית יותר מהר.

– חיישני HEG הם מהירים יותר להתקנה על ראש המטופל

– HEG, אשר משתמש באור כדי למדוד, חסין מפני ארטפקטים חשמליים המשבשים האותות   EEG , כמו רעש חשמלי כתוצאה של כיווץ שרירים או  רעש  ממערכת אספקת החשמל (50-60W) .

כל היתרונות אלה מצביעים על כך שHEG  נוירופידבק עשוי להיות האופציה העדיפה  על EEG נוירופידבק כאינדיקציה העיקרית בטיפול לא תרופתי לשיפור הקוגניטיבי.

אימון נוירוקוגניטיבי – הבסיס העובדתי

 

מאמר מתוך " Nature Neuroscience " השתמש בהדמית

תהודה מגנטית  (fMRI) על מנת למדוד פעילות מוחית לפני,

בזמן ואחרי אימון קוגניטיבי. התוצאות הראו עליה

משמעותית בפעילות המוחית, בעיקר בחלק האחראי על

זיכרון העבודה (הזיכרון המודע)- הקורטקס הפרפרונטלי. מחקר זה מוכיח את תאוריית פלסטיות המוח.

על פי מחקר משנת 2006, נמצא כי ב- 93% מהנדגמים המבוגרים, לאחר מספר חודשי אימון אינטנסיביים, למוח של בני 75 היו תפקודי הזיכרון של בני אדם הצעירים בעשורים מגיל הנדגמים. ד"ר אליזבת זלינסקי ממרכז Andrus Gerontology באוניברסיטת דרום קליפורניה טוענת כי "תכנון נכון של פעילויות קוגניטיביות יכול להעצים יכולות ככל שמתבגרים". שלושת רבעים מהמשתמשים בתוכנה טענו כי שמו לב לשינויים חיוביים בחיי היומיום. השינויים החיוביים נעו בין יכולות לזכור רשימת קניות, לשמוע שיחות במקומות רועשים, כגון מסעדות, באופן צלול יותר, תחושת עצמאות חזקה יותר, ביטחון עצמי גבוה ותחושה כללית טובה יותר לגבי עצמם.

המחקר העדכני ביותר הוא מחקר נרחב ומתוכנן בקפידה הידוע כ: –ACTIVE (Advanced Cognitive Training for Independent and Vital Elderly), המפורסם בירחון איגוד הרפואה האמריקאי . בניגוד למחקרים קודמים, מחקר זה הינו בעל אופק ארוך טווח יחסית. למעלה מ- 2000 מבוגרים בריאים ממדינות שונות נבדק ו והוערכו מספר פעמים לאורך חמש שנים. המשתתפים חולקו לארבע קבוצות. שלוש קבוצות קיבלו אימון מיוחד בפונקציות מנטאליות ספציפיות (זיכרון, הסקה ומהירות עיבוד) וקבוצה אחת, ללא אימון, שימשה כבקרה. הממצאים העיקריים היו מהממים: באימונים קצרים יחסית של 10 מפגשים של שעה עד שעה וחצי כל אחד, בתקופה של חמישה או שישה שבועות, השתפרו הפנוקציות הקוגניטיביות למשך חמש שנים הבאות.

 

מתיאוריה לפרקטיקת אימון נוירוקוגניטיבי

האימון הנוירוקוגניטיבי נבנה מאימון הגברת זרימת הדם במוח משולב עם מגוון תרגילים, המתוכננים לסייע ולשפר את התפקוד באזורים שונים במוח. העיקרון המנחה את האימון הקוגניטיבי הוא לסייע בשיפור של תכונות היסוד. שילובם של מחשבים בתהליך משנה באופן משמעותי את התהליך. המחשב מסייע במדידה מדוייקת של משימות ספציפיות ובודק האם אלו בוצעו בהצלחה. בעזרת הפעילות עם המחשב, ניתן להתאים את המשימות ואת רמת הקושי לכל משתמש. תוכנות המחשב הייעודיות כוללות תרגולים המכוונים לשפר את הזיכרון והריכוז כמו גם את מהירות עיבוד המידע.

כתיבת תגובה